מזונות לבן זוג
- (א) אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
(ב) אדם שאינו יהודי או מושלמי או דרוזי או חבר אחת העדות הדתיות המפורטות בתוספת הראשונה לפקודת הירושה,
או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונות בן-זוגו, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.
הדין האישי החל על יהודים הינו הדין העברי, על פיו בעל מחויב לפרנס ולזון את אשתו כל עוד הם נשואים.
מזונות אישה זהו סכום כספי שמחויב הבעל לשלם לאישה בכדי לאפשר לה להמשיך להתקיים באותה רמת חיים
לה הייתה רגילה במהלך החיים המשותפים עם הבעל. מזונות אלו משולמים כל עוד הצדדים נשואים והבעל מחויב בהם עד מתן הגט.
חשוב להבהיר כי הדין העברי מחייב רק את הבעל בתשלום דמי המזונות כלפי אשתו
ואין כל חובה של האישה במזונות בעלה, ואולם, לעניין זה קיימים מספר חריגים:
- עזיבת האישה את הבית ללא כל הצדקה.
- אישה מורדת או בגידה מצד האישה.
- סירוב לקיום יחסי אישות עם הבעל.
- הוכחה כי גרמה לבעל לעבור על כללי הדת.
סכום המזונות
סכום המזונות נקבע לפי רמת החיים לה הורגלה האישה במהלך חיי הנישואין על פי העיקרון “עולה עמו ואינה יורדת ממנו”.
מרכיבי המזונות כוללים בחובם את כל צרכיה של האישה לרבות שכר דירה והוצאות אחזקת הבית, ביגוד והנעלה, מזון, קוסמטיקה, נסיעות ואחזקת רכב וכיו”ב.
חשוב לציין כי גובה המזונות אינו נקבע לפי הכנסתו בפועל של הבעל אלא לפי פוטנציאל ההשתכרות שלו והכנסות מרכוש.
הכנסות האישה
כאשר האישה עובדת ומשתכרת, זכאי הבעל לטעון כי “מעשה ידיה” יהיו “תחת מזונותיה” וזאת כאשר משכורתה מספיקה לה למחייתה,
במילים אחרות, כאשר עבודתה מספיקה לה למחייתה וצרכיה אין הבעל צריך לשלם לה מזונות אישה,
מאידך במידה ומשכורתה אינה מספיקה לה למחייתה הבעל יישא בהפרש.
לאחרונה התרחבה הפסיקה בענייני המזונות, ואישה בריאה בעלת יכולת להתפרנס בכבוד, יגזור בית המשפט את פוטנציאל ההשתכרות שלה ממזונותיה.
מחד נכסיה של האישה רכושה ותכניות חסכון אינם רלוונטיים לקביעת גובה מזונותיה,
מאידך פירות מנכסיה כן יילקחו בחשבון בקביעת גובה המזונות,
כך לדוגמה אם האישה משכירה דירה שברשותה שכר הדירה אותו היא מקבלת יילקח בחשבון בקביעת גובה המזונות.
מזונות אישה בנישואין אזרחיים, ומזונות אישה ידועה בציבור
כיום זוגות רבים בוחרים להתחתן בנישואין אזרחיים, לנישואין אלו יוצרים חובות וזכויות בין הצדדים מכוח דיני החוזים,
עניין זה נדון בבית המשפט העליון ברע”א 8256/99 שם נקבע כי מכוח עיקרון תום הלב יש להכיר בחובת מזונות אישה
גם כשהצדדים לא ערכו ביניהם הסכם מפורש ובלבד שהדבר נדרש על פי היושר וההגינות ותחושת הצדק.
