צוואות הדדיות הן למעשה שתי צוואות אשר נערכות בידי שני צדדים (בדרך כלל בני זוג) 

ובהן הצדדים מורישים זה לזה את רכושם תוך כדי הסתמכות זה על צוואתו של זו.

 במקרים רבים המורישים מציינים בצוואות ההדדיות את הנהנים אחריהם. צוואות הדדיות נערכות לרוב בצוותא, באותו מועד ובמעמד שני הצדדים המצווים שהם גם הנהנים.

בצוואה הדדית הנהנה נהנה מכמה יתרונות. לדוגמה, בן הזוג הנותר רשאי להשתמש ברכוש

המשותף ככל שיחפוץ, בלי לחשוש ממאבקים קשים עם היורשים. לפיכך פעמים רבות נחסכים

מבני משפחה ויכוחים פנימיים בענייני ירושה, ואין צורך להגיע לתביעות הדדיות בבית המשפט

לענייני משפחה.

צוואה הדדית יכולה להיות מנוסחת באופן שיקבע יורש אחר יורש, כלומר אפשר לקבוע כי כל

הרכוש יעבור לרשותו של בן הזוג אשר נותר בחיים, וכאשר הוא ילך לעולמו ירשו את חלקו

ילדיו של בן הזוג אשר נפטר קודם לכן. עם זאת, כאשר זכה בן זוג אחד בירושת בן זוגו, הוא רשאי

לעשות ברכוש כרצונו כל אימת שהפגיעה ברכוש היורש הבא בתור אינה נעשית מכוח צוואה.

בחודש יולי 2005 תוקן חוק הירושה ונקבע בסעיף 8 א’ לחוק כי בני זוג יוכלו לכתוב צוואות הדדיות בין בשני מסמכים שנערכו באותה העת ובין במסמך אחד.

הצוואות נערכות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר ולפיכך יכולת הביטול שלהן או שינוי הזוכים בהן הוגבלה בחוק.

• כאשר שני בני הזוג בחיים ואחד מהם רוצה לבטל צוואתו – על המצווה לשלוח הודעה בכתב לבן הזוגהשני על ביטול צוואתו וכתוצאה מכך בטלות הצוואות ההדדיות של שניהם .

• אחרי פטירת אחד מהמצווים – על בן הזוג שנותר בחיים ורוצה לבטל צוואתו, להסתלק מחלקו בעיזבון בן הזוג שמת.

 היה והעזבון כבר חולק, על בן הזוג להשיב לעיזבון את כל שירש לפי הצוואה ההדדית